רן
שפר
צ'פלה
רני
רנצ'ו, או כמו שאני קראתי לך – רנצ'...
חיכיתי המון זמן שתבוא לעולם, אתה הגעת כשהייתי כמעט בת 6.
כבר הייתי ילדה גדולה אז טיפלתי בך יחד עם ההורים שלנו (תמסור להם ד"ש…)
כילד היית חייכן ואז, גם כשגדלת, ולמרות שהיית בחור צעיר ממש כשהתיתמנו גם מאמא - המשכת לחייך ולהאיר את העולם בחיוכך הטוב.
לקח לך שנים עד שראיתי שאתה מתחיל באמת לחיות. היית אז בערך בגיל שבו אבא היה כשנהרג. ואז נולדה המשפחה היפה שלך עם 3 הבנות שעכשיו נותרו יתומות מאב, ממש כמו שאנחנו גדלנו.
איך מקפלים חיים שלמים להספד?
אתה כבר לא תקרא לי "אוחתי", כבר לא תשרוק לי מרחוק, לא תבקש עזרה בעניינים טכנולוגיים, וכבר לא נצא לחופשה משפחתית עם כל משפחת שפירא כפי שתכננו.
נגמרו לי המילים, רנצ'...
תנוח על משכבך בשלום
אוהבת ומתגעגעת עד אין קץ
