אין לי כ"כ מילים, מרגיש לי שכל מה שאכתוב הוא זכרון רחוק שלא מתאר את ההווה, אבל חייבת לפרוק מהלב.
את רן הכרתי בהודו, אי שם לפני כמעט 20 שנה, ראיתי בחור עם חיוך ענקי על השפתיים, ראסטות ועיניים בהירות, ענקיות ויפות.
היה משהו בשמחת החיים המדבקת שלו שממש עניין אותי, טיילנו יחד וגם היינו זוג? יצאנו? איך כבר אפשר לקרוא לכמה חודשים בהודו? ומי בכלל יודע כמה זמן זה היה, במקום שבו אין בכלל תחושת זמן....
אחרי הטיול עוד נפגשנו כמה פעמים בת"א, ומאז דרכינו נפרדו.
חשבתי עליו מידי פעם, עם חיוך של מעניין מה קורה עם שפר הקרחניסא הזה?
נזכרתי ברגעים מצחיקים שעברנו יחד,
תקופה כ"כ קצרה שננעלה בקפסולת זמן.
אתמול בשעה מאוחרת בלילה,
קיבלתי את ההודעה,
וישר חיפשתי אותו בפייסבוק.
איך שכחתי שהיה מבארי, ועוד מבין הדמעות אמרתי לעצמי: וואלה שפר, היית אבא. ולא ידעתי.
החיוך הנצחי של שפר, נעלם לעד, נוח על משכבך בשלום💔