את שפר פגשתי כשהייתי בן 18, באשרם במדבר,
כשהתארחתי שם במשך כמה שבועות לפני פסטיבל זורבה.
באותה התקופה הוא היה כבר באזור גיל 30, מכיוון ששנינו אנשי חוץ יצא שעבדנו ביחד כל היום בעבודות פיזיות ופרויקטים מיוחדים, מה שגרם לנו גם לדבר ולהכיר לעומק בפרק זמן יחסית קצר.
הוא סיפר לי על ההתלבטות שלו בנקודת הזמן ההיא בחיים, אמר שדוחקים בו להחליט על כיוון בהקשר של תושבות בקיבוץ ושהוא לא בטוח מה הוא רוצה לעשות.
הוא עזר לי לראות דברים בצורה פשוטה, בוגרת וחיובית יותר. למרות הפרש הגילאים התייחס אלי כאל חבר ושווה מהרגע הראשון.
אמנם לא פגשתי אותו מאז אותו פסטיבל באזור 2009, אבל הגישה החיובית, חכמת החיים והצחוק המהדהד העלו בי תמיד חיוך כשנזכרתי באותם הימים.
היה מאותם האנשים שמשפיעים לחיוב על האנרגיה של כל הסובבים רק מעצם היותם.
לזכרו של שפר,
האיש, הראסטות והצחוק.