22.2.1975
7.10.2023
∙ נזכור אותך תמיד צ'פלה ∙
רן שפר
המוזיקה של רן
מילים לזכרו
רן שפר נולד ב22- בפברואר 1975 בנווה מונוסון למרים ולחיים, אח קטן ללילך, שהייתה אז בת שש.
ההיריון של רן היה בסיכון, וכלל אשפוז ממושך של מרים. רן נולד חודש לפני הזמן ושהה באינקובטור. הרחבת המשפחה כנגד כל הקשיים הייתה מקור לשמחה גדולה. מרים הייתה מורה ומחנכת בבית הספר יסודי. חיים עבד בתעשייה האווירית ואז פתח עם שותף מפעל טקסטיל בנתיבות, לשם נסע מדי יום מנווה מונוסון. הוא נהרג בתאונת דרכים כשרן היה בן ארבע.
מרים וחיים כבר חשבו בעבר לעבור לקיבוץ, לחיות בקהילה קטנה. עם מות בעלה, החליטה מרים לממש את המעבר. אחד מחבריו של חיים למילואים היה חבר בארי שעזב את הקיבוץ. הוא חיבר אותה להנהלת הקיבוץ. כשמשפחת שפר הקטנה הגיעה לבארי, רן הצטרף לגן כלנית. הוא סבל מקשיי הסתגלות ללינה המשותפת, ואמו ישנה איתו בגן במשך חודש שלם.
הוא השתייך לכיתת "נרקיס", שהיתה קטנה מאוד, ולכן אוחדה עם הכיתה מעל, וכך נוצרה "צאלון-נרקיס". לרן היו הרבה חברים מהקבוצה, שאיתם שמר על קשר לאורך השנים. הקבוצה הייתה כמו משפחה.
לרן היתה צלקת גדולה בראש. זאת היתה מזכרת מהבית הישן בנווה מונוסון. פעם, כששיחק עם בת דודה בקומה העליונה של מיטת הקומתיים, קפץ למטה כדי להביא חלק של לגו וספג פגיעה בראש. הוא היה מאושפז חודש בבית חולים ועבר ניתוחים.
רן התקשה בלימודים, ועוד לפני שהיתה מודעות לקשיי למידה וקשב אמו הבינה את הקושי. לכן כשעלה לתיכון מצאה בשבילו בית ספר מיוחד ברמת אביב, לשם נסע הלוך-חזור באוטובוס יום-יום. הוא הצליח להתמיד ולסיים י"ב.
כשרן היה בן 18 נפטרה אמו. כיוון שהיה יתום משני הוריו, לא נדרש לעשות צבא, אבל הוא בחר להתנדב ושירת במשטרה הצבאית. את רוב השירות עשה ככלאי. אחרי השחרור יצא לטיול הגדול במזרח – טייל בהודו ובתאילנד. הוא נסע וחזר במשך שנים, חיפש את מקומו בעולם. כאשר נסע לטיול באפריקה עם חברים מבארי, הם חזרו בהפתעה לחתונת חבר בקיבוץ. את הטיול הגדול עשה רן במסלול בנים, ולאורך כל השנים נותר בקשר עם בארי. כשנקרא לדגל בקיבוץ, כדי לנהל את חדר האוכל, התייצב מיד בארץ, אך בתוך זמן קצר, נמשך שוב לנסיעות למזרח. רק לפני כ-12 שנה שב לחיות בישראל. הוא גר במשך חצי שנה ב"אשרם במדבר" ושקל להתקבל לחברות שם, אבל בסוף בחר בבארי. הקיבוץ היה ונשאר הבית. לאחר שהתקבל לחברות יצא ללמוד מקצוע והפך לטכנאי קירור ומיזוג. הוא עבד במקצועו במשך שנים והיה מנותני השירות המצטיינים בקיבוץ. תמיד בחיוך, תמיד נכון לעזור. אחר כך עבד בנוי, ולפני כשלוש שנים שוב שינה כיוון והתחיל לעבוד בחינוך, בבית הילדים, ואחר כך בחינוך היסודי בקיבוץ. הוא לא היה איש חינוך במהותו ובהשכלתו, אבל הוא הלך עם האהבה.
